הגילדה- מה הלאה?

הקשבתי ברוב עניין להרצאותיהם של נשיא לשכת רואי חשבון היוצא ולנשיא הנבחר. לא אהבתי את מה ששמעתי.

מתברר שמתוך כ- 25,000 רואי חשבון במדינה, פחות מ- 60% חברים בלשכה שהיא הגוף המקצועי היחיד הלמעשה מאגד ומייצג את המקצוע. ואם זה לא מספיק גרוע, מתברר שמתוך רואי החשבון החדשים המצטרפים, רק כשליש מצטרפים ללשכה ושני שליש אינם עושים זאת.

נתון זה מצטרף לשיעור ההצבעה הנמוך בבחירות למוסדות הלשכה ולשיעור העוד יותר נמוך של משתתפים בהשתלמויות המקצועיות.

שני הנשיאים דיברו בקול רם על הסיכון שכזה שיעור נמוך מהווה לעצם קיומה של הלשכה. בלי מספר גבוה של חברי לשכה, כיצד ניתן יהיה לטעון מול הרגולטור (למשל) ש"אנו מייצגים את המקצוע"?

אולי הדבר נובע מכך שאנשים היום לא מרגישים מחוייבים להצטרף לארגונים ולתחושת השייכות שהחברות נותנת להם. אולי הדבר נובע מתופעת ה WIIFM (בעברית: מה יוצא לי מזה), לא יודע וזה נושא לסוציולוגים. אבל התופעה מטרידה. אגב, לתחושתי התופעה משותפת לארגונים עסקיים רבים המוצאים את עצמם באותו המצב של "הקזת דם" בלי זרימה מספקת של צעירים פנימה.

בלי ארגון יציג, אין מי שידבר בשם רואי החשבון (ולמעשה, לקוחותיהם) מול הרגולטור. עשרות פעמים יוצאות מבית מדרשם של ה"גאונים" ברשויות המס החלטות והוראות מוזרות עד הזויות. חברי הכנסת והשרים לא באמת מבינים בתחום, מי יילחם את מלחמתו של הנישום ללא ארגון יציג?

תרצה לאמר שאולי אותם צעירים חושבים שהגילדה הישנה גרועה/ מאובנת/ אובדת דרך? ייתכן. אבל אז הייתי רוצה לראות ארגון אחר המוקם כדי "לעשות את זה נכון". ואני לא רואה את זה קורה. אם הנהגת הלשכה לא תצליח להפוך את כיוון הזרימה, יווצר ואקום שבו יוכל הרגולטור לעשות כאוות נפשו וכבר ראינו מה זה יוצר…

זו דרכו של עולם? ייתכן, אבל אותי זה מטריד.