נייעץ טוב
דן אריאלי, בטורו השבועי, מתבטא באופן חד נגד המחשבה שהיועצים השונים (יועצי השקעות במקרה זה) אובייקטיבים או פועלים לטובת האינטרסים של הלקוח. זו לא הפעם הראשונה ששומעים ממנו טענה זו. כך, למשל, באחד מספריו הוא מספר על רופאי שיניים שהמליצו על טיפול מסויים אחרי שרכשו מכונה יקרה לביצוע טיפול זה. לטענתו, ההטיה הזו של יועצים ומוכרים מובנית בתוכנו ולא ניתנת למניעה. מחשבה מדכדכת, במיוחד כשהיא מבוססת על מחקרים שמאששים אותה.
גם אנו, כרואי חשבון, מייעצים רבות לאנשים. למעשה, ניתן לאמר שהייעוץ הוא חלק בעל חשיבות עצומה בעבודתנו. ניהול ספרים (לדוגמה) ניתן לביצוע עצמאי כיום די בפשטות. אבל השאלות לגבי צורת התרגנות, אופן בניית העיסקה, המותר והאסור מבחינת החוקים הרלוונטים הן שאלות של שיקול דעת.
החקיקה והאגודות המקצועיות קובעות כל הזמן כללים ותקנים כיצד נגן על עצמנו ועל לקוחותינו על מנת לתת להם את העצה הטובה ביותר.
האם אני כמייעץ מקפיד להיות אובייקטיבי? הייתי רוצה לחשוב שכן. מאוד חשוב לי האינטגריטי שלי (מקובל לתרגם כ"יושרה", אישית, מעדיף את הביטוי "תום לב") ואני מנסה לשמור עליו. לעצמי, אני עושה זאת על ידי נקיטת מספר צעדים מעשיים:
- בהתלבטויות, תמיד אשאל את עצמי אם השיקולים האישיים שלי לא נכנסים לתמונה.
- בייעוץ, תמיד אגלה לנועץ את האיטרס האישי שלי אשר עלול לעוות את נקודת מבטי.
- בהחלטות משמעותיות, אמליץ ללקוח לקבל חוות דעת שניה מגורם שלישי.
בתפילות הימים הנוראים, אבי ז"ל (שהיה יועץ מס) נהג תמיד למרפק אותי בוידוי הקטן ולהזכיר לי להתכוון במיוחד בקטע של "יעצנו רע"- הלצה קטנה בין קרובים. זה היה נחמד אבל למעשה, יש בכך עומק.
אגב, כל מה שנאמר, נכון על כל מקצוע- אם יהיה זה אדריכל או תוכניתן. כולנו אנשים, כולנו נמצאים בקונפליקט מובנה של אינטרסים, כולנו מחוייבים ללקוח (וצריכים לזכור זאת לא רק תיאורטית אלא גם בפועל).
אז לקראת יום הכיפורים, שנזכור כולנו את מגבלותינו האנושיות ושנצליח קצת להתגבר עליהן בשנה הקרובה.
חתימה טובה.
