קרנות השתלמות- נדפקנו פסיכולוגית

אחד השינויים שהגיעו במסגרת התועבה הקרויה "חוק ההסדרים" היה התנאים לקרן השתלמות לעצמאים.

עד עתה, עצמאי היה מקבל ניכוי (הטבת מס) בגין הפקדה של 4.5% מהכנסתו אחרי הפקדה ראשונית של 2.5%. כלומר- היה עליו להפקיד 7% מהכנסתו על מנת למקסם את הטבת המס שלו. (נעזוב את עניין הרצפה והתקרה שרק מסבך את הדברים ללא צורך בדיון זה).

כעת, ההטבה ניתנת בלי התנאי של הפקדה ראשונית: כלומר, מי שיפקיד "רק" 4.5% מהכנסתו יקבל את הניכוי שלו בלי צורך בהפקדה ראשונית של 2.5%.

לכאורה, טוב ויפה- הרווחנו הקלה. אז איפו הבעיה?

הענין הוא שקרן ההשתלמות הנו אפיק חסכון אטרקטיבי ביותר: הרווח על החסכון פטור ממס (להבדיל ממרבית רווחי ההון האחרים) והסכום ניתן למשיכה 6 שנים אחרי ההפקדה הראשונית.

כעת, בואו נחשוב על עצמאי הנמצא ב"תקרה":

• הטבת המס המיידית שלו הנה בגין הפקדה של עד 11,700 ₪.

• אבל- הוא יכול להפקיד עד 18,240 ₪ ולהנות מפטור ממס על הרווחים, להבדיל מההשקעה באמצעות הברוקר/ בנק שלו.

כמה מהעצמאים יעצרו ב- 11,700 וכמה ימשיכו ויפקידו את ה- 18,240?

כאשר ננסה להסביר ללקוחות לקראת סוף השנה: “תועלת המס המיידית שלך היא להפקיד 11,700 ₪ אבל כדאי לך להפקיד 18,240 ₪ כי יש בזה יתרון בטווח הארוך". כמה יקשיבו? כמה יבינו?

הנסיון מלמד שמרביתנו לא חושבים ועוד פחות מזה פועלים משיקולי הטווח הארוך.

תמהני אם הדבר מתוכנן, או אם מקבלי ההחלטות בכלל חשבו על הדבר הזה.

להלן קישור לפירוט התנאים וההטבות.