עתיד העבודה

פעם, לפני הרבה שנים, אמרו ששכיר ישן טוב ועצמאי אוכל טוב. שני הדברים כבר לא נכונים.

עצמאים כיום נאבקים על קיומם, ואחוז לא קטן מהם חי ברמת הכנסה נמוכה למדי. אבל אני רוצה לדבר על השכירים.

יש אינספור מחקרים ומאמרים על השינויים בשוק העבודה. על מקצועות נעלמים, על הצורך היורד בכח אדם, על כניסת מחשבים ומכונות במקום אנשים ועוד. המגמה העולמית ברורה- יותר מיכון, יותר התקדמות = פחות צורך בעובדים.

לפעמים האבטלה נמוכה, אבל לפחות מחלק מהמקרים, הדבר נובע מאי- ספירת אלו שהתייאשו ממציאת עבודה. לכאורה, המצב בישראל משתפר- אבל זו אשליה אופטית מכמה סיבות. למשל, בשנים האחרונות חרדים רבים נאלצו לצאת לעבודה עקב קיצוץ הקצבאות. נסו לחשוב- כמה בני 50+ חסרי עבודה אתם מכירים?

ועולה השאלה מה יעשו אותם אנשים חסרי עבודה? לפעמים הם מצליחים למצוא מישהו שירצה אותם לכמה שעות- אבל איזה מעסיק ייכנס לתסבוכת של העסקה קצרת מועד בהיקפים קטנים? חשוב להזכיר- מעבידים הם המעמד הלחוץ והמוכה ביותר במגזר העסקי בישראל (ובעולם המערבי).

בענין הפיסי/ פיננסי של קיום- אני מניח שיהיו עוד דיבורים רבים, גם שלי וגם של קובעי המדיניות. בסיכומו של יום, לדעתי נמצא את עצמנו בפתרון ברוח הצעתו של יוסף פופר (חמשת המ"מים של ז’בוטינסקי) ומעניין איך יתפתח הניסוי הפיני בענין.

אבל השאלה הלא- פחות חשובה היא שאלת המשמעות, התעסוקה. במילותיו של סבי ז"ל: אדם צריך סיבה לקום בבוקר.

וכאן אני חוזר אל משפט הפתיחה: אם שכיר לא יכול לישון טוב, אין לו ברירה אלא להפוך לעצמאי שלא אוכל טוב…

שיעורים גדלים והולכים של האנשים חסרי התעסוקה נדחפים ויידחפו אל העצמאות. זה יכול להיות אדם הנותן שיעורי עזר/ תגבור בבית הספר או איש מקצוע המייעץ למקום עבודתו הקודם. רובם לא רוצים זאת, זה לא מתאים לחינוכם ולרקעם, אבל אין ברירה. עזבו את הענין הכספי- רק כדי שיהיה לאדם במה למלא את יומו. לתת לו משמעות.

והמדינה לא עוזרת: הליכי העצמאות באמת לא "ידידותיים למשתמש" והבירוקרטיה יכולה לשחוק כל אחד שלא רוצה/ לא מסוגל לשלם לאנשי מקצוע.

במידה מסויימת, הבדידות הקיימת ביחסים האישיים (המשפחה המורחבת כמעט ולא קיימת יותר) מגיעה למקום העבודה שכבר איננו "בית". ועלינו לבנות לעצמנו את ביתנו שלנו.

אני מצטער- אבל כשהתהליכים הם שאין עבודה ומה שיש מחורבן, אנו צועדים יותר ויותר לקראת אנשים שיהיו בעלי עסקים קטנים וחלקיים גם כדי למלא את יומם. ועל המדינה לסייע בכך על ידי פישוט תהליכים.

תגידו שאני מדבר מתוך הפוזיציה (מתפרנס ממתן שירות לעצמאים)? ייתכן ונקודת המבט שלי משוחדת. אבל הבעיה הבסיסית קיימת וצריך להסתכל עליה בעיניים. אני טועה? בהחלט אפשרי. מה לדעתך הכיוון שבו יתפתחו הדברים?

המאמר ב"אלכסון" שעורר אותי לכתוב פוסט זה: http://alaxon.co.il/article/%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d/   ראיון נפלא של אורית- קלייר ארזי אצל ורדה רזיאל ז'קונט שבו היא מזכירה כי 50% מהמשרות הקיימות כיום ייעלמו תוך 5 שנים. אולי היא מגזימה, אבל המגמה ברורה. http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=GLGKHL&c41t4nzVQ=EH   המאמר ב"כלכליסט" שדחף אותי להפסיק עם ההתחבטות ושלח אותי לפרסם: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3707371,00.html