העובד המתעלל במעביד

הסיפור הבא תפס את עיני מאחר והוא נוגע לרשות המסים, אבל המדובר בסיפור של יחסי עבודה וניהול עובדים:

• בתאריך 18/3/2008 הורתה האחראית על שיבוץ מחדש של עובדת לתפקיד שלא מצא חן בעיניה.

• למחרת היום יצאה העובדת לחופשת מחלה של חצי שנה.

• כשבוע אחרי שחזרה לעבודה (8/9/2008) ביקש הממונה לקרוא לעובדת, אולם היא סירבה להגיע והודיעה שהממונה צריך לפנות לעורך דינה ולא ישירות אליה.

• חודש אחרי שחזרה לעבודה, במענה לפניה של סגן הממונה, דרשה ממנו למסור לה בכתב היכן תשב ומה תעשה כדי שתוכל להתייעץ עם עורך דינה.

• ביום 11/11/2008 (כחודשיים אחרי שחזרה מחופשת המחלה) יצאה העובדת לחופשת מחלה נוספת של כעשרה חודשים בעקבות תאונת דרכים בה היתה מעורבת.

• מיום שחזרה לעבודה (7/9/2009) סירבה העובדת לבצע עבודתה, סירבה לקבל קהל, נכנסה יום יום לחדר מזכירות במשרד, וישבה שם עד תום יום העבודה. בזמן זה הרבתה המבקשת לישון בחדר המזכירות, כאשר רגליה מונחות על השולחון. ופעמים אחרות קראה עיתון.

• מאז שאותה עובדת הועמדה לדין משמעתי (בשנת 2010) ועד שבית המשפט קבע סופית שפיטוריה היו מוצדקים (17/6/15 או 6/7/15, תלוי בפרשנות) עברו עוד שנים.

יודגש: העובדות מצוטטות מתוך החלטת בית המשפט העליון, ולא פרי דמיוני.

אז מה היה לנו? עובדת שבמשך 7 שנים מתעללת במערכת, שלקח אולי שנתיים עד שבכלל התחילו בהליכים, ובכל הזמן הזה קיבלה שכר היישר מקופת המדינה (שאנו ממלאים עם המסים שלנו).

ולמה כל זה מעניין? כי זה קורה כל הזמן. לא באותה עוצמה, אבל כל הזמן.

כיום, לפטר עובד זו סאגה רצינית. המצב החוקי הוא שצריך לקרוא לעובד לשימוע, לתת לו להביע את מה שיש לו להגיד, לשמור על זכויותיו וכד'.

גם אם תפסתי עובד גונב ממני (מוכח!), אני לא יכול להגיד לו "עוף מכאן ושכף רגלך לעולם לא תדרוך יותר במקום שלי". פשוט לא יכול. אני חייב לבצע שימוע, לתת הודעה מראש ושאר שטויות. לאן הגענו?

דיברנו, במשך השנים, עם אלפי בעלי עסקים. השתתפנו במאות דיונים, אנו חברים בעשרות פורומים עסקיים ובכל מקום התמונה היא אחת: ניהול העובדים הוא "כאב הראש מספר אחד" של המעסיקים. בישראל 2015, מעביד חכם פשוט מפחד מהעובדים שלו.

הפסיקה והחקיקה כל כך מוטים שאין לו סיכוי. ואם העובד ירוץ לתקשורת (קל מאוד כשהפייסבוק נמצא בטווח הקלדה) מי בכלל יקשיב לו? תאמר שיש מעסיקים נצלנים ומרושעים? בודאי. הבעיה היא שהאנשים הרעים והטובים מפוזרים בין שני המחנות, אבל לאחד הצדדים יש היום הרבה יותר מדי כח.

מצד שני, הדבר גורם נזק גם לעובדים עצמם: כשאתה מפחד, כשאתה עוסק בהתגוננות, אינך במצב המתאים לקיום דיאלוג פורה ובונה. אין תהליך של פשרה והפשרה. מתבצרים במקום להתקדם.

לדאבוני, אני יכול רק להצביע על המצב העגום. לא להציע פתרונות. באסה...