צפירת הרגעה חלקית

בימים האחרונים נכנס לתוקפו צו המחייב רואי חשבון (וגם עורכי דין) לזהות לקוחות ה"חשודים" בהלבנת הון, סיוע לארגוני טרור ושאר מעשים נחמדים.

כאזרחים, אנו מוטרדים קשות מהחדירה לפרטיות, ההתערבות ביחסי לקוח- נותן שירות, עוד גוף ממשלתי הדוחף את עצמו למערכת היחסים הפרטית וכד'. נכון- מניעת הלבנת הון, מאבק בפשיעה וכד' הן מטרות נאצלות, אבל גם על השלטון צריכות להיות מגבלות וריסונים. הכח משחית ויותר מדי כח בידי השלטון זה רעיון רע.

כמו כן, החוק (כמו פעמים רבות אצל המדינה) מטומטם ויישומו אדיוטי, למשל:

• החוק חל על עורכי דין ורואי חשבון. מה עם בעלי מקצועות נוספים? מתווך נדל"ן או עסקי שירכוש עבור ארגון פשיעה שטחים יפים בשכונות המיועדות לפינוי/ בינוי לא חייב בשום רישום? (תזכורת: גם מתווכי נדל"ן עובדים תחת רשיון מהמדינה).

• הטופס עוצב על ידי פקידון בלי שום שכל. למשל, מה עניין מינו של הלקוח קשור? האם עלי לבדוק פיסית את נכונות הסעיף הזה (מחשבה מלבבת)? מי הדביל שעיצב את הטופס ומי החמור שאישר אותו ונתן לו תוקף חוקי?

אני "מת" שמישהו יתבע אותי על העלבת עובד ציבור בגין הסעיפים דלעיל…

ועכשיו, אחרי הקדמה כללית ארוכה, לגופו של ענין- החוק חל על מתן שירותים מסויימים שניתן להגדירם כתפעול עסקי, למשל- קניות, מכירות וניהול.

שירותים רגילים המתבצעים במסגרת עבודתנו כגון ניהול ספרים, ביקורת דו"חות כספיים או ייעוץ מס אינם נכללים ברשימת השירותים הנכנסים לחוק. כלומר, כאשר מופיע לקוח חדש על מנת שארשום ברשויות המס את החברה שלו ושאר חבילת השירותים של רואי חשבון- אין חובת זהוי מיוחדת או דרישות חדשות.

אגב- השירותים העסקיים ניתנים בדרך כלל באמצעות חברות בע"מ בבעלות רואי חשבון או עורכי דין. האם החוק הזה חל על חברה בע"מ? כלל לא בטוח מניסוח החוק.

כלומר, כרגיל: עשו חוק שמחפש מתחת לפנס בלי שום קשר לעבודתם האמיתית של רואי חשבון, בלי משמעויות מעשיות גם למי שזה לכאורה רלוונטי לגביו. העיקר שתהיה עוד עבודה לעוד פקיד ממשלתי.

יופי, נחמה…