אפרים קישון
הקטע הבא נכתב על ידי קישון ז"ל לפני שנים רבות. עם זאת, הוא עדין אקטואלי, רלוונטי ומושחז כהלכה.
פרסום קטע זה התאפשר ברשותו האדיבה של ד"ר רפי קישון, בנו של המחבר ואנו מודים לו על כך.
אמון ים תיכוני
ארבינקא ישב בפינת בית הקפה ובחש בתורכי מהורהר משהו. מולו רבץ שטוקלר הזקן בעל הפרפומריה, ופיכר אצבעותיו בעצבנות ניכרת לעין; כל שנה אותו הדבר – נאנח האיש – בחודש יולי אני נהפך לשבר כלי. – ברור – ציין ארבינקא – השומה.
- כן, בתקופה זו אני נוהג להגיש את ספרי החשבונות שלי לשלטונות מס הכנסה, ואני יודע מראש שגם הפעם לא יקבלו אותם...
- אתה מרמה, מר שטוקלר?
- לא, לצערי אני פחדן מטבעי. הרי זה הכי מדכא בדבר: הספרים הם נכונים, כל סעיף בהם בהתאם למציאות ובכל זאת כל שנה הם פוסלים את הספרים בטענה שהם "אינם שלמים", "פגומים", "בלתי נכונים" ודברים כאלה. מה לעשות אדון ארבינקא, מה לעשות?
ארבינקא הניד ראשו בנזיפה חרישית:
- במחילה, מר שטוקלר – אמר – אתה מתנהג כמו ילד. אתה לוקח את הספרים שלך, מגיש אותם סתם ככה לידי פקיד השומה ואתה מצפה ממנו שהוא יקבל כל סעיף סעיף בהם באמונה עיוורת! איפה אתה חי, מר שטוקלר – באירופה?
שטוקלר הזקן קינח את אפו. הוא היה קרוב לבכי.
- הספרים נכונים, אני נשבע לך – גנח – מה לעשות שיאמינו לי?
ארבינקא תלה את מבטו באוויר, ושתק שעה קלה:
- שטוקלר – שאל לבסוף – יש לך סדינים בבית?
השאר התרחש לפי התכנון.
שטוקלר הזקן השתתף בקורס מזורז אצל ארבינקא והוכשר למבצעים בינמשרדיים. באותו בוקר מעונן חלקית הלך האיש אל פקיד השומה, התיישב מולו והשפיל את עיניו:
- אדוני – אמר – השנה לא ניהלתי ספרים...
- מה זאת אומרת "לא ניהלת ספרים"? – שרק איש השומה – הרי אתה חייב לנהל ספרים, מר שטוקלר!
- בעצם ניהלתי – גימגם בעל הפרפורמיה – אבל הספרים נאבדו...
- איך נאבדו?
- לא יודע... ביום אחד לא מצאתי אותם... חיפשתי בכל הבית, זאת אומרת בכל החנות... פשוט אין... השפרים נשרפו, כלומר נאבדו או משהו... מצטער מאוד... אולי אצהיר על הכנסותי מתוך זכרון הפעם, בין כך הייתה לי שנה חלשה, כמעט לא הרווחתי פרוטה...
אפס גם פקיד השומה לא נולד היום. מבעד לריסיו הצרים העיף מבט חודר בנישום המתנשם:
- תודה, מר שטוקלר – אמר בקול צונן – אתה רשאי לצאת. נתקשר איתך!...
אנשי מחלקת החקירה הגיעו בשעות הבוקר המוקדמות. הם הציגו את התעודות וערכו חיפוש בית מדוקדק אצל השטוקלרים. כל העניין לקח שעה ומשהו. אחר- כך נשמעה צעקה צרודה מחדר השינה:
- יש!
אחד החוקרים, דווקא הרזה בהם, עמד לפני ארון הסדינים ובידו שלושה ספרי חשבונות עבים.
- כנראה, בכל זאת לא "נאבדו" הספרים, מר שטוקלר! – ציין הרזה בטון ארסי – להתראות בבית המשפט!
נציג שלטונות המס סיים את דבריו בחריפות יתרה בפני השופט:
- אלה הם הספרים המוחבאים של פרפומריה שטוקלר! - הרים את קולו איש השררה – מר שטוקלר חשב שנסתפק בהצהרתו המפוקפקת בנוגע להכנסותיו ונוותר על גילוי החשבונות הנכונים! כבוד השופט, אגף מס הכנסה דורש בתוקף להטיל את המסים על הנאשם על פי סעיפי הספרים האלה שכן הם ורק הם משקפים בנאמנות את הכנסותיו האמיתיות של מר שטוקלר!...
שטוקלר הזקן ישב בתא הנאשמים ומעיניו זלגו דמעות גיל:
- מאמינים לי – רחש בהתרגשות מובנת – סוף סוף מאמינים לי...
- תודה, תודה, תודה – לחץ שטוקלר הזקן את ידו של ארבינקא – אני כל כך מאושר, אתה ממש החזרת את אמונתי בבני אדם. הם קיבלו את כל סעיפי הספרים שלי בלי ויכוח, אפילו בלי בדיקות, בתרועות ניצחון, ממש נס. האמן לי, לא אכפת לי שהטילו קנס עלי בגלל העלמת הספרים...
ארבינקא לגם מן התורכי:
- בעד אמון – קבע - צריך לשלם!
- בלי ספק – אמר שטוקלר הזקן בארשת חולמנית על פניו – בשנה הבאה בין כך ארשום רק מחצית הכנסותי בספרים שלי. כבר מצאתי להם מחבוא נפלא מתחת למזרונים...