מע"מ ואינטרנט- מקרים מסויימים

עסקים רבים בעולם המקוון מפעילים שיטות עסקיות אשר לא היו מקובלות בעבר ולעיתים, חוק מע"מ לא באמת בנוי להתמודד איתם.

דוגמאות בולטות לסוגי עסקים שכאילו הן דרופ- שיפינג, מכירת אפליקציות במרקט ושיווק שותפים.

ראשית, יובהר כי המדובר בפעילות עסקית לכל דבר וענין ועל העוסק בתחום לדווח ולשלם מס הכנסה ובטוח לאומי כחוק. בשני אגפי מסוי אלו אין מחלוקת על החובה להרשם ואולי אפילו לשלם.

השאלה המעניינת היא מע"מ. ונתמקד במי שאמור להיות עוסק מורשה (מחזור עסקאות של למעלה מ- 100,000 ₪ לשנה):

לכאורה, מאחר והמדובר בעסק, יש חובה להרשם, לדווח ולשלם. עם זאת, החיים מאפשרים לנו מספר הזדמנויות נוספות:

להלן נוסח סעיף 14 והחלקים הרלוונטים בסעיף 30 לחוק מס ערך מוסף (בקיצורים ושינויים):

העולה מכאן הוא שמרבית העסקאות האינטרנטיות מהסוגים דלעיל יכולות להחשב כ"לא מכר" או כעסקאות חייבות במע"מ בשיעור אפס בתנאי שהן מופנות לתושבי חוץ בלבד. עסקאות מול ישראלים חייבות בהחלט במע”מ.

חשוב לזכור שעסקאות עם מע"מ בשיעור אפס משמעותן שניתן לקזז את מע"מ התשומות ששולם בעת רכישת מוצרים ושירותים שנדרשו לצורך תפעול הפעילות העסקית כך שיש החזרי מע"מ לאותם עוסקים. עם זאת, מאחר וההוצאות בישראל אינן גבוהות בדרך כלל, לא מדובר בסכומים גבוהים.

בחלק ממשרדי מע"מ קיימת מדיניות / הנחיה שאם עוסק מהסוג דלעיל עובד רק מול גורמי חוץ ואין לו שום עסק בישראל או נהנים או נכסים בישראל, ניתן לוותר על הרישום והדיווח למע"מ (ועל החזרי המס).

יש עוסקים, שאחרי שביררו מול משרד מע"מ באיזורם, פשוט חסמו את האפשרות למכור לישראל (ב EBAY או PLAY)- כדי לוודא שכל פעילותם תהיה מחוץ לגדר חוק מע"מ וייחסך מהם הטורח שבדיווחים וההתנהלות מול מע"מ. היתולית ניתן להגדיר זאת כהחרמת ישראל בגלל מדיניותה בשטחי מע"מ. אמנם, כלכלית קיים הפסד מסויים מאחר ולא ניתן לקזז הוצאות. אולם כפי שאחד מלקוחותי הגדיר זאת: גם להתנהלות מול הרשות יש מחיר כלכלי- ואפילו גבוה.

עם זאת, לפני קבלת החלטה, יש עוד שיקול אחד שראוי להביא בחשבון. לפעמים, המדינה המארחת את השרת יכולה לטעון כי יש לך עסק בתחומה ועליך לשלם מע"מ שם. רישום ודיווח בישראל מקנה בדרך כלל הגנה עקב אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. לפיכך- יש מקום לשיקול היכן למקם את השרתים שלך.