תכנון קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי

מבוא

בגליון 220 של "מסים ומעשים" העלה אהוד גרינברג, רו"ח נייר עמדה בו טען כי עלתה האטרקטיביות בקבלת קיצבת זיקנה מיידית בהגיענו ל"גיל המותנה" ולא להמתין עד לגיל 70. בשורות הבאות, ברצוני להמשיך את קו החשיבה ולעבות את הטיעון במספרים וסכומים:

על פי חוק הביטוח הלאומי, מבוטח המגיע לגיל המותנה, אשר הכנסתו האקטיבית אינה עולה על 4,209 שקל לחודש (ומספר תנאים נוספים), רשאי לבחור בין 2 אפשרויות: לקבל קיצבת זיקנה, או לדחות את מועד תחילת קבלת קיצבת הזיקנה שלו לגיל 70 ולקבל בתמורה תוספת של 5% לכל שנת דחיה.

למען נוחות הקריאה, הנתונים יוצגו מעוגלים. כמו כן, הוצגו האפשרויות המרכזיות בלבד כאשר לכל מסלול יש מספר לא קטן של חלופות ודרכי ביניים. בנוסף, חשוב לציין כי החישובים להלן הנם כלכליים בלבד, בלי התחשבות בשיקולים כגון דימוי עצמי, ערך העבודה וכד'.

האם כדאי לדחות?

קיצבת הזיקנה ליחיד, עם מכסימום ותק מגיעה לכ- 16,900 שקל בשנה. אם ידחה המבוטח את תחילת הקיצבה לגיל 70, היא תעמוד על כ- 19,400 שקלים. בנוסף, בהנחה שהאיש ימשיך לעבוד ולהרוויח 4,200 שקל לחודש (ברוטו), יהיה עליו לשלם דמי ביטוח בתקופת ה"דחיה" בסכום של קרוב ל- 5,000 שקל לשנה.

תוך כמה זמן מאז גיל 70 תחזיר תוספת קיצבת הזיקנה את ההפסד המצטבר של 3 שנים? בחישוב לינארי פשוט, ההפרש יתאזן בגיל 95 – אחרי 25 שנים.

כאשר מביאים בחשבון שתוחלת החיים בישראל עומדת על קרוב ל- 82 שנים (לנשים, פחות מכך לגברים), יוצא שבגיל זה (82) יש לנו הפסד של כ- 33,000 שקל שהם 11% על הסכום המצטבר אם נבחר לדחות את תחילת קבלת קיצבת הזיקנה.

אם נהוון את הסכומים בשתי האפשרויות לגיל 67 לפי ריבית שנתית של 5% (שקל היום שווה יותר משקל שיתקבל מחר) ההפרש או ההפסד הכספי מתקרב ל- 40,000 שקל או הפסד של 20% כתוצאה מבחירה לא אופטימלית של המסלול.

גם אם נעריך שנחיה עד גיל 120, עדיין המסלול בו אנו דוחים את קצבת הזיקנה הנו מסלול פחות טוב מקבלת הקיצבה "ביד ומייד".

עד כמה כדאי להקדים?

כאמור, ניתן לקבל קיצבת זיקנה אם הכנסתנו החודשית ברוטו אינה עולה על 4,200 שקל לחודש. מה אם הכנסתנו בגיל 67 גבוהה מכך? האם כדאי להוריד את רמת הפעילות וההכנסה כדי לקבל את קצבת הזיקנה? אם אנו "עושים" 20,0000 שקל בחודש, התשובה ברורה. גם אם הרווח החודשי הממוצע שלנו 4,210 שקל ברור מה עלינו לעשות. אולם, היכן הגבול?

על פי חישובינו, בהתחשב בקיצבת הזקנה ובאי- תשלום מיסים, גבול הכדאיות עובר באיזור ה 6,600 שקל לחודש. אם אנו מרוויחים עד סכום זה, כדאי לצמצם את רמת הפעילות והרווחיות לרמה של 4,200 שקל כדי לקבל קיצבת זיקנה. כמובן שעל המבוטח להקטין באופן אמיתי את רווחיו (אולי להפוך הכנסות אקטיביות לפסיביות) ולא לגלוש לתחומי העיסקה המלאכותית. מעבר ל”רף” זה, הדבר אינו כדאי כלכלית.

סיכום

אם המדינה רוצה לעודד את המבוטחים להמשיך לעבוד, לדחות את קבלת קיצבת הזיקנה ולא לנצל את "הגיל המותנה" עליה לשפר את תנאי הפיצוי בגין ההמתנה. אחרת, הדבר בדרך כלל אינו כדאי עבור מי שיכול לבחור.

הערת המחבר

נייר העמדה פורסם ב"מסים ומעשים"- עדכון שוטף בענייני מסים בהוצאת לשכת רואי חשבון בישראל. גליון מספר 221 - ניסן תשס"ו - אפריל 2006.

לאחר הפרסום

בתאריך 19/6/2006, פורסם ב"ידיעות אחרונות" מאחר (מדור כלכלה, ע"מ 11) המתבסס על נייר העמדה שלי.

במקור, לא חשבתי שהמאמר מעניין את הציבור הרחב מחוץ לקהילת בעלי המקצוע. מתברר שטעיתי...